פסק-דין בתיק ת"א 57838-10-10

מבוא

1.      התובעת, ילידת 2.6.62, נפגעה בתאונה שאירעה ביום 21.2.10. על פי המתואר בכתב התביעה אירעה התאונה במהלך עבודתה של התובעת כמנהלת שירות לקוחות במחלקת הבנייה של נתבעת 1. בשעה ששהתה בארכיב הנתבעת, נתקלה כף רגלה השמאלית בגבשושית שהייתה ברצפה וכתוצאה מכך נפלה התובעת על צד שמאל ונחבלה בכתף, ביד ימין ובגב.

2.      האירוע הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה ונקבעה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 10% החל מיום 1.4.11.

3.      הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת האחריות וכן בהערכת הנזק שנגרם לתובעת בעקבות התאונה והפיצוי הראוי בגינו.

נסיבות התאונה :

גרסת התובעת

עדות התובעת

4.      בתצהיר עדות ראשית פירטה התובעת את נסיבות התאונה והצהירה כי נתבקשה להוציא תיקים של לקוחות החברה מהארכיב. בכניסה לארכיב חיכו לה שני חברים לעבודה - אברהם וסשה - שלהם היה את המפתח לארכיב. " נכנסתי למחסן הארכיב ותוך כדי חיפוש תיקים בין המדפים הצפופים והארגזים הרבים שהיו מצויים על הרצפה מעדתי ונפלתי . רצפת הארכיב עשויה מבטון גס ולא מוחלק ובמהלך העבודה רגלי השמאלית נתקלה בגבשושית בטון אשר ברצפה , נפלתי ונחבלתי בכתף שמאל ובגב . חברי לעבודה אשר ראו את נפילתי , מיד ניגשו לעזרתי וסייעו לי לקום ולהגיע לרכבי . הארכיב בו נפלתי נמצא בחנייה מתחת לבניין אשר הוסב למחסן , המקום אינו מואר מספיק ורצפת הארכיב הינה בשיפוע גס ומבטון גס ולא מוחלק ." (סעיף 3).

5. התובעת צירפה לתצהיר תמונות ממקום הנפילה אשר מעידות, לטענתה, על כך שברצפת הארכיב יש גבשושיות בולטות. (נספח א')
6. בחקירתה הנגדית העידה התובעת כי עבדה אצל הנתבעת כ-9 שנים וכי לא הייתה זו הפעם הראשונה שבה שהתה בארכיב במהלך עבודתה (עמ' 1 שורות 15-18; עמ' 2 שורות 22-25).
7. עוד פירטה התובעת בחקירתה הנגדית את תחום אחריותה  אצל הנתבעת " הייתי רכזת מח ' שירות , חצגתי את החברה בביתי משפט . הייתי אחראית על טיפול בתביעות של דיירים . בכל נושא הדייר מיום אכלוסו ועד לסיום האחריות ." (עמ' 1 שורות 25-26). לשאלה אם הייתה עצמאית בתפקידה והייתה אחראית על עצמה השיבה בחיוב והוסיפה כי מדובר במשרת אמון (עמ' 1 שורות 25-28).
8. לטענה כי לא "נתבקשה" ללכת לארכיב אלא היא זו שהחליטה ללכת לארכיב על מנת להוציא את התיקים השיבה בשלילה ופירטה " כי חוץ מהתפקיד שלי אני צריכה לעשות כל דבר שנתבקש ממני , אז ביקשו ממני מהמשרד הנה " ח להוציא חומר מסוים מהתיקים שהיו שם ." (עמ' 2 שורות 1-6).
9. כאשר עומתה התובעת עם כך שבתצהיר עדות ראשית הצהירה אחרת, על כי הלכה לארכיב כדי להביא תיקים של לקוחות ולא ניירת של הנהלת חשבונות, השיבה כי מדובר בטעות (עמ' 2 שורות 11-19).
10. לשאלה מדוע היה צורך באנשים נוספים אם התבקשה להביא כמה ניירות השיבה "... המחסנים האלה נמצאים בחנייה , זה סגור ומלא תיקים ומחניק להיות שם . לא הלכתי איתם , הם היו במקום כי יש שם את המחסנים של החברה . התקשרתי יום לפני ואמרתי שאני צריכה להוציא חומר , ואז הם אמרו שהם יהיו שם . אמרתי להם שאני שם מחר בבוקר והגעתי ." (עמ' 2 שורות 27-29). עוד הוסיפה כי היא התקשרה אל סשה יום לפני ואמרה לו שהיא צריכה להוציא חומר (עמ' 2 שורות 30-31). כשנשאלה מדוע לא ציינה פרט זה בתצהיר השיבה כי " יכול להיות שלא אמרתי כי לא חשבתי שזה חשוב ." (עמ' 3 שורות 2-12).
11. התובעת השיבה כי מהנהלת החשבונות התקשרו דווקא אליה ולא אל סשה, שלו יש מפתח, כי " סשה הוא קצת קשה לו לקרוא ולכתוב , והוא לא יודע למצוא את הניירות האלה ." (עמ' 3 שורות 15-17).
12. התובעת לא זכרה מי היה לידה בעת שנפלה, ולמיטב זיכרונה  היו סשה ואברהם בפתח המחסן. לאחר שנכנסה למחסן נותרה הדלת פתוחה. בתחילה היו איתה סשה ואברהם בפנים, ולאחר מכן סשה יצא והיא נפלה (עמ' 3 שורות 18-31).
13. התובעת נשאלה מדוע לא נכתב בתצהיר שסשה היה עמה במחסן והשיבה כי היא לא זוכרת אם אמרה את הדבר לבא כוחה, אך היא בטוחה שסשה היה איתה במחסן " הוא לא חיפש אבל היה איתי . הוא סידר את הארגזים ." (עמ' 4 שורות 2-17)
14. התובעת השיבה כי שהתה במקום דקה או שתיים ואז " נתקלתי בגבשושית , כל המקום הוא גבשושיות , זה חנייה , כל המקום נמצא בשיפוע עם רצפה שכולה מבטון גבשושית , זה לא ריצוף חלק ולא בטון חלק . אני זזתי כשחיפשתי , כי הסתכלתי על התיקים לכל האורך , הסתכלתי למעלה , ויחד עם זה שאני מסתכלת , זזתי טיפה שמאלה ואז נתקלתי באיזה שהיא גבשושית של בטון ואז ממש עפתי על צד שמאל שלי ." (עמ' 4 שורות 19-30).
15. התובעת הסבירה כי רצפת הארכיב הייתה עשויה מבטון ומלאה בבליטות שאותן כינתה גבשושיות (עמ' 5 שורות 15-16). הסיבה לנפילתה הייתה הגבשושית ברצפה (עמ' 5 שורות 27-30). התובעת שללה את טענת ב"כ של הנתבעת כי נפילתה הייתה רק בשל ביש מזל, וכי רצתה להגיש תביעה בתקווה לקבל כסף לאחר שהמנכ"ל החליט לפטר אותה (עמ' 6 שורות 2-7). התובעת אישרה שפיטרו אותה (עמ' 6 שורות 8-9) ואולם היא שללה את הטענה שהמנכ"ל אמר לה שהוא לא מרוצה מעבודתה. עוד פירטה כי השיחות ביינה לבין המנכ"ל היו בענייני עבודה או בעניינים פרטיים (עמ' 6 שורות 15-21).